דף הבית
זה לא משנה PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י שוגר   
שלישי, 19 אפריל 2011 00:00

זה לא משנה שהם פוגעים בעצמם, זה לא משנה שהיינו יכולים יכולים לעזור להם אם הם רק היו מקשיבים לנו ומשתפים איתנו פעולה, זה לא משנה, זה לא משנה, זה לא משנה, זה לא משנה.

מחשבות כמו: “אני חושבת שאני יכולה לשנות אותו". "אף אחד לא אהב אותו והעריך אותו". "אני אהיה זו שתאהב אותו, ואז הוא ישתנה"… “היא מעולם לא הייתה עם משהו שאפשר היה לסמוך עליו. אוכיח לה שעלי אפשר לסמוך, ואז היא תוכל לאהוב"…. “אף אחד לא הצליח להגיע אליה, לכבוש אותה לפני כן, אני אהיה האחד שיעשה את זה"… “אף אחד לא נתן לו צ’אנס"… “אף אחד לא האמין בו"…. הם סימני אזהרה. נורות אדומות, דגלים אדומים. למעשה, אם אנחנו חושבים מחשבות כאלה הם צריכים להיות סימני עצור!

אם נלכדנו בתוך האמונה שאיכשהו, אנחנו נהיה אלה שנשנה את החיים של מישהו אחר, אם אנחנו מנסים להוכיח כמה שאנחנו יכולים להיות טובים עבור מישהו, אנחנו בצרה.

זהו משחק, הטעייה. זה לא עובד. זה יעשה אותנו משוגעים. האמינו בכך. אנחנו לא רואים דברים בבירור. משהו קורה איתנו.. זו תהיה תבוסה-עצמית. בסופו של דבר, אנחנו באמת נהיה “האחד"…. האחד שייהפך לקורבן. כל הלך-המחשבה הזה מצביע על תלות-יתר, על חוסר אחריות כלפי עצמנו ועל הפיכת עצמנו לקורבן. כל אחד צריך לעשות את העבודה של עצמו.

“אף אחד לא ממש הבין אותו בעבר"… “אף אחד לא ראה בו את מה שאני רואה"…. זו מלכודת. מלכודת שגורמת לנו להפסיק לשים לב לעצמנו ולהתרכז יותר מדי באדם אחר.

“אף אחד לא העריך אותו לפני כן"…. “אף אחת לא הייתה טובה בשבילו, או עשתה את כל מה שאני יכולה לעשות עבורו"…. זוהי הצלה - התפקיד שלנו במשחק, משחק שאנחנו לא חייבים לשחק. אנחנו לא צריכים להוכיח שאנחנו הדבר הכי טוב שקרה לו, אולי זה הזמן לללמוד שאנחנו הדבר הכי טוב שקרה לנו.

אף אחד לא מינה אותנו להיות מלאך שומר, או “האחד שיכול". העזרה, התמיכה והעידוד שבאמת מועילים לאחרים ולעצמנו יוצאים מאיתנו באופן טבעי. תנו להם.

מתוך הספר –Codependent No More של מלודי ביטי.

Joomla Templates and Joomla Extensions by ZooTemplate.Com
 
לו ההורים שלי היו מגדלים אותי אחרת PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י שוגר   
שני, 25 אפריל 2011 06:18
מה ההורים שלך יכלו לעשות אחרת שהיה עוזר לך לא להשתמש בסמים?

הדבר הראשון שההורים שלי יכלו לעשות אחרת זה שהם לא היו צריכים לעזור לי בזמן שהייתי בשימוש פעיל.

כשהיה לי מינוס בבנק – הם הכניסו כסף לחשבון.
כשהייתי חייב כסף לסוחרי הסמים שלי – הם היו משלמים.
כשנעצרתי על-ידי המשטרה – הם שחררו אותי.
כשגנבתי מהם כסף – הם לא עשו דבר.
כשהייתי זקוק לכסף - לכל דבר – הם היו שם.

לא חוויתי את התוצאות של המעשים שלי.

מה שלא עשיתי, ההורים שלי טיפלו בזה. הייתי מודע למה שהם עשו, אז ניצלתי אותם. מה שהייתי צריך לעשות כדי להשיג סמים – עשיתי. וזה מכיוון ששום דבר לא קרה. מה הם יעשו? יצעקו עליי, יטיפו לי? הייתי אומר להם את מה שהם רצו לשמוע וחוזר ועושה את אותו הדבר שוב ושוב.

הם היו צריכים ללמד אותי ללמוד מהטעויות שלי ולהיות אחראי למעשיי. הסיבה שיכולתי להשתמש בסמים ב-9 השנים האחרונות היא בגלל שההורים שלי אפשרו לי לעשות את זה. אם הם היו זורקים אותי מהבית, אם הייתי מחויב לשלם את החשבונות שלי, נכנס למאסר או מתמודד עם הבעיות שלי בעצמי – אין ספק שמזמן הייתי מנסה להיגמל מסמים.

דבר נוסף שהלוואי שההורים שלי היו עושים אחרת זה שכשהייתי בתיכון, הם היו צריכים לרצות לדעת יותר על עיסוקיי מחוץ לבית הספר.

הם אף פעם לא שאלו אותי לאן אני הולך, עם מי הייתי ומה אני עושה. ואם הם כן שאלו, הייתי משקר להם. כל עוד הציונים שלי היו טובים, הייתי יכול לעשות כמעט כל דבר שרציתי. כשמלאו לי 21 סיפרתי להורים שלי שאני מעשן סיגריות. התחלתי לעשן בגיל 16. במשך 5 שנים להורים שלי לא מושג שאני מעשן, והתגוררנו באותו הבית. איך הם לא ידעו? הם חשבו שאני שותה קצת אבל לא היה להם מושג מה חומרתם של אלכוהול, סמים, דיכאון וחרדה.

הייתי צריך להגיד להם את כל הדברים האלה מכיוון שהם אף פעם לא טרחו לשאול.

ועוד דבר, לא הייתה לי אחריות. ההורים שלי אמרו לי שאם הציונים שלי טובים (בתיכון וגם באוניברסיטה) אז אני לא צריך לעבוד והם יעזרו לי מבחינה כלכלית. מאז שהייתי בן 16 ההורים שלי קנו לי שתי מכוניות. אם הייתי צריך כסף "לצאת" כל מה שהייתי צריך לעשות זה לבקש. ההורים שלי לא אילצו אותי למצוא עבודה כך שאף פעם לא למדתי את החשיבות של עבודה קשה וערך הכסף. ציפיתי שהכול יינתן לי.

ותראו אותי עכשיו. אני בן 24 ועדיין ילד.

ההורים שלי עדיין משלמים עבור כרטיסי האשראי שלי, הלוואות הסטודנט, חשבון הסלולרי שלי, הקנסות שלי, שכר עורכי הדין. אם הייתה לי מכונית כרגע, הם היו משלמים את הביטוח והבנזין.

אתם לא יודעים כמה שאני מתבייש בזה. זה גורם לי להרגיש כמו לוזר.

אני לא מאשים את הוריי.

זו לא אשמתם שאני מכור לסמים. אני עשיתי את כל ההחלטות השגויות. האם ההורים שלי עשו טעויות? בהחלט. אבל אני יודע שהסיבה היחידה שהם עוזרים לי היא מכיוון שהם אוהבים אותי. מאז שאני נקי, יש לי שיחות אם אמי על הנושאים האלה. מערכת היחסים בינינו השתנתה.

ההורים שלי הבהירו לי באופן מוחלט שאם אשאר נקי הם יעשו הכול כדי לעזור לי, אבל אם אחזור להשתמש בסמים, הם לא יהיו שם כדי להציל אותי.

כשיהיו לי ילדים אני לא רוצה שהם יסבלו מהתמכרות כמו שאני סבלתי.

אני לא מסוגל לדמיין את עצמי כהורה במקום המכור.  כבר אמרתי את זה בעבר, אבל אני חושב שלפעמים הורים יכולים לעבור דרך יותר כאב מאשר אנחנו המכורים.

אם הבן שלי היה כותב על הנושא "מה ההורים שלך היו יכולים לעשות אחרת כדי לעזור לך לא להשתמש בסמים?" אני משערת שהוא היה מספר כמעט את אותו הסיפור.

Joomla Templates and Joomla Extensions by ZooTemplate.Com
 
אסירות תודה PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י שוגר   
שבת, 23 אפריל 2011 11:16

alt
(באמת שכן)

אומץ מתוך הבלוג Mr.SponsorPants - אחלה בלוג (באנגלית) של ספונסר ב-A.A.

מתוך הבלוג על קצה המזלג:
"...לא התכוונתי לשקר להורים שלי, והרגשתי אשם כעשיתי את זה, אבל הצורך להשיג את מה שהייתי צריך מהם היה בד"כ יותר חזק מיסורי המצפון שהיו לי. ונוצר איזשהו מדרון חלקלק וחולני כאשר אתה מחליט שאתה אדם נוראי (כפי שאני החלטתי לגבי עצמי). זה באיזשהו מקום נותן לך את הרשות לעשות דברים נוראיים..."

"...אחד הדברים שמאוד קשה לקבוע בתוך דינמיקה משפחתית זה מתי העזרה מפסיקה ומתי אנחנו מתחילים ל"אפשר"..."

Joomla Templates and Joomla Extensions by ZooTemplate.Com
 
בהתמכרות PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י שוגר   
שלישי, 19 אפריל 2011 09:32
אנו מנדנדים, מטיפים, צורחים, מייללים, בוכים, מתחננים, משחדים, משכנעים, מגוננים, מאשימים, רודפים אחרי, בורחים מ-, מעוררים אשמה, מפתים, כובלים, בודקים, מפגינים כמה נפגענו, פוגעים בחזרה כדי להראות איך ההרגשה, מאיימים לפגוע בעצמנו, מאיימים באולטימטום, עושים למען, מסרבים לעשות למען, מתחשבנים עם, משחררים זעם, מתנהגים כחסרי ישע, סובלים בשתיקה רועמת, מנסים למצוא חן, משקרים, עושים דברים ערמומיים קטנים, עושים דברים ערמומיים גדולים, תופסים את החזה שלנו ומאיימים לקבל התקפת לב, תופסים את הראש שלנו ומאיימים להשתגע, מאיימים לרצוח, מגייסים עזרה של תומכים, שוקלים את המילים שלנו בזהירות, שוכבים עם, מסרבים לשכב עם, מביאים ילדים עם, מתמקחים עם, סוחבים לטיפול מקצועי, מוציאים מטיפול מקצועי, אומרים דברים רעים על, אומרים דברים רעים אל, מעליבים, מרשיעים, מתפללים לניסים, משלמים עבור ניסים, הולכים למקומות שאנחנו לא רוצים ללכת, נשארים קרוב, מפקחים, מפקדים, מתלוננים, כותבים מכתבים ל-, נשארים בבית ומחכים ל-, יוצאים החוצה ומחפשים את, רודפים אחרי בתקווה לתפוס את, מביאים הביתה, מענישים, מייעצים, מלמדים לקח, משקפים, מתעקשים, מרגיעים, מסיתים, מנסים לעורר קנאה, מנסים להפחיד, מזכירים, מבררים, רומזים, מחפשים בכיסים, בודקים בארנק, מחפשים במגירות, מנסים לראות את העתיד, בודקים בעבר, מיישבים את העניינים אחת ולתמיד, מיישבים את העניינים אחת ולתמיד שוב, כמעט מתייאשים, ואז... משתדלים יותר וועושים רשימה של דברים ששכחנו או שלא ניסינו.
Joomla Templates and Joomla Extensions by ZooTemplate.Com
 
זה לא עוזר להישאר תקועים PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י שוגר   
שלישי, 19 אפריל 2011 09:31
גם אם מאוד נרצה, אנחנו לא יכולים לקחת איתנו את כולם למסע הזה שנקרא החלמה. זה לא מעיד על חוסר נאמנות מצידנו אם נרשה לעצמנו לנוע קדימה. אנחנו לא צריכים לחכות עד שאהובים שלנו יחליטו גם כן להשתנות.

לפעמים אנחנו צריכים לתת לעצמנו רשות לגדול, אפילו אם האנשים שאנחנו אוהבים לא מוכנים עדיין להשתנות. ייתכן שנצטרך אפילו לעזוב אנשים בתוך הסבל והתפקוד הלקוי שלהם מכיוון שאנחנו לא יכולים להחלים בשבילם. אנחנו לא צריכים לסבול ביחד איתם.

זה לא עוזר.

זה לא עוזר להישאר תקועים רק בגלל שמישהו שאנחנו אוהבים תקוע. הסיכוי לעזור למישהו הוא הרבה יותר גדול כאשר אנחנו מתנתקים, עובדים על עצמנו ומפסיקים לנסות להכריח אחרים להשתנות ביחד איתנו.

להשתנות בעצמנו, לאפשר לעצמנו לגדול בזמן שאחרים מחפשים את הדרך שלהם היא הדרך המועילה ביותר להשפיע על האנשים שאנחנו אוהבים. אנחנו אחראים על עצמנו. הם אחראים על עצמם. אנחנו חייבים לתת להם ללכת ולאפשר לעצמנו לגדול.

היום אתחזק במחשבה שמגיעה לי הזכות לגדול ולהשתנות, גם אם מישהו שאני מאוד אוהבת לא משתנה ביחד איתי.

קטע זה נלקח ותורגם, כמיטב יכולתי, מספרה של מלודי ביטי - The Language Of Letting Go.

Joomla Templates and Joomla Extensions by ZooTemplate.Com
 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 הבא > סיום >>

דף 3 מתוך 4